רש"ש על פסחים צ״ט

1 רש"י ד"ה דלא כר"י. ורישא דקתני דבעינן שיוחלקו מכל חבורה לכל פסח טעמא כו'. כ"נ דצ"ל והוסיף כאן על פירושו במתניתין דל"ת דלפי מאי דס"ד דרבי יוסי היא היה לן תקנה יותר קלה והוא דמחבורה אחת יתפרדו ד' להד"ח הנשארים לכל חבורה אחד והוא יתנה עם החבורה שבא אצלם וכן הא' הנשאר לבדו על פסח שברר אם שלי הפסח טוב ואם לא ידי משוכות משלי ונמניתי ע"ז ואותן הד' חבורות יתנו אח"כ. לכך הוצרך לטעמא שמבאר והולך ודו"ק:

2 רש"י ד"ה חמשה. ואין בה כדי להתחלק אחד לכ"פ כו'. כצ"ל:

3 בתוי"ט ומ"מ הרמב"ם כו' העתיק מתניתין כו' דהל' כסתם. תמוה דלפ"ז היאך פסק למשנתינו זו דשנים שנתערבו כו' כיון דפסק כרבי יוסי דשוחטין על היחיד וכר' יהודה דבעינן אחד מבני חבורה דוקא וע"ש בלח"מ:

4 רשב"ם ד"ה לא יאכל. כדי כו' לתיאבון משום הד"מ. וכ"כ הרע"ב ותימה שלא פירש כהאמור בגמרא לקמן קז ב דילמא אתי למיכל למצה אכילה גסה ופירש בעצמו ואינה אכילה ואולי דלמאי שפירש שם דלהכי נקיט מצה דלגבה הוי אכ"ג באכילה מועטת ואכ"ג כזו אינה אלא כמו שלא לתיאבון ויוצא בה וכדמחלק ר"ת בתוספות שם. והר"ן פירש כאן משום אכילה גסה כנכון:

5 תוספות ד"ה ואפילו עני. וי"מ כו' אפילו עני שלא אכל כ"י כו'. ולנל"פ עד"ז דאפי' עני דאף שיאכל סמוך למנחה מ"מ יאכל מצה לתיאבון כשתחשך כדאמר אביי מגילה ז ב כי נפקא מבי מר הוה שבענא כו' כפין עניא ולא ידע: